ציינג' אמינות מוסד פיננסי בע"מ ואח' נ' שחף - ליווי פיננסי יבוא יצוא 1990 בע"מ

פסק דין

בפני מחלוקת כספית בין שתי חברות לניכיונות שיקים.

התובעת היא חברה אשר עסקה בניכיון שיקים עד לתחילת שנת 2009, אז נקלעה לקשיים. תובעים 2 ו – 3 ערבים לחובותיה. הנתבעת היא חברה לניכיונות שיקים אף היא.

כך טוענים התובעים בכתב התביעה: התובעת צברה חובות כבדים כלפי הנתבעת אשר נוצרו כתוצאה מניכיון שיקים של צדדי ג'. ביום 9.8.2009 סוכם בין הצדדים, כי החוב הכולל והמלא של התובעים כלפי הנתבעת יעמוד על סך של 800,000 ₪. ביום 27.7.2010 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות לפיו, מונה מר אריק צוהר לבורר בין הצדדים. ביום 16.11.2010 הפיק הבורר "דו"ח ביניים" לפיו: התובעים שילמו לנתבעת סך של 717,443 ₪, שולם על ידי התובעים לנתבעת סך נוסף של 36,200 ₪, וכי בידי הנתבעת שיקים עתידיים בסך כולל של 57,200 ₪. לאחר מועד עריכת דו"ח הביניים שולמו לנתבעת סכומים נוספים. על פי תחשיב התובעים וב"כ בכתב התביעה, נוצרה יתרת זכות לטובתם בסך של 30,520 ₪. על פי תצהיר העדות הראשית מטעם התובעים, יתרת הזכות לטובת התובעים היא בסך 44,150 ₪. לפיכך, מבקשים התובעים: להורות לנתבעת לסגור את תיקי ההוצאה לפועל, שפתחה נגדם ונגד צדדי ג', מושכי השיקים שנמסרו לה לניכיון, להשיב את השיקים לידי התובעים ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את יתרת הזכות הנטענת.

לטענת הנתבעת: יתרת החוב של התובעים כלפי הנתבעת, על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה, היא לכל הפחות בסך של 304,001 ₪. התובעים אישרו בכתב, שחובם לנתבעת מגיע כדי 800,000 ₪, נכון ליום 9.8.2009, כאשר סכום זה ממשיך לצבור ריבית חודשית מוסכמת בשיעור של 1.75%. על פי דו"ח הביניים של הבורר, מר אריק צוהר, מיום 16.11.2010, יתרת החוב הנומינלית היא בסך של 82,557 ₪, זאת, עוד בטרם חישוב הריבית המוסכמת.

דיון

על פי הסכם הבוררות מיום 27.7.2010 (נספח ו' לתצהיר התובעים) הוסכם בין הצדדים, שחוב התובעים לנתבעת עומד על סך של 800,000 ש"ח, נכון ליום 9.8.2009 (להלן – המועד הקובע). עוד הוסכם, ששיעור הריבית החודשית יעמוד על סך של 1.75%.

הצדדים מינו כבורר מוסכם את מר אריק צוהר והסמיכו אותו לדון ולהכריע בכל חילוקי הדעות שביניהם בעניין זה. הבורר הפיק ביום 16.11.2010 דו"ח ביניים לפיו יתרת החוב של התובעים עומדת על סך של 82,557 ₪. עוד קבע הבורר, שבידי הנתבעת שיקים על סך 57,200 ₪ שלא נפרעו. לא נלקח בחשבון סך של 36,200 ₪, סכום שיקים, שלטענת התובעים צריך לקחת אותם בחשבון, למרות שהתקבלו לפני "המועד הקובע" וכי לא בוצע חישוב הריבית על פי ההסכם (נספח ז' לתצהיר התובעים). הבורר לא סיים את תפקידו ולא הגיש פסק בוררות סופי.

על פי הסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, רו"ח, על מנת שיחווה דעתו בשאלות החשבונאיות העולות מטענות הצדדים. המומחה הגיש חוות דעת יסודי ומפורטת ובסופה ערך את החישוב בשני אופנים. על-פי החישוב הראשון, חוב התובעים לנתבעת, נכון ליום 24.7.2012, עמד על סך של 177,745 ₪. על פי החישוב השני, יתרת חוב התובעים לנתבעת, נכון ליום 24.7.2012, עומד על סך של 12,657 ₪. בחישוב הראשון לא הובא בחשבון סך של 89,200 ₪, ששולם במזומן בין התאריכים 1.2.2009 ו – 24.2.2009, דהיינו, לפני המועד הקובע, הוא 9.8.2009. בחישוב השני, הוצג סכום זה כסכום שנפרע על חשבון החוב.

ב"הואיל" השני של הסכם הבוררות נאמר, כי על הבורר "להביא בחשבון שיקים שצד ב' מסר על חשבון פירעון החוב, החל מיום 19.1.09...". מאידך, בסעיף 2.2 להסכם הבוררות נאמר, שעל הבורר לבדוק את התקבולים, "באמצעות שיקים ו/או מזומן שנמסרו על ידי צד ב' ו/או ע"י ב"כ צד א' בגין החוב של צד ב'...". איני מוצא כל טעם בהבחנה בין תשלום באמצעות שיקים לבין תשלום באמצעות מזומן. הצדדים הסכימו, שהמומחה יבדוק את התשלומים שנעשו החל מיום 19.1.2009 ואין כל טעם ממשי הבחנה בין צורת תשלום אחת לצורת תשלום אחרת. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה, שהבורר עצמו, מר אריק צוהר, כלל סכום זה בחישוביו (סעיף 22 לחוות הדעת). מר צוהר שמע את הדברים בזמן אמת מהצדדים עצמם ויש חשיבות לכך שכלל את הסכומים בחישוביו, לצורך הבנת אומד דעתם של הצדדים. יתרה מזאת, לא מצאתי כל תימוכין לטענת הנתבעת, שההבחנה בין הסעיפים הנ"ל ובין תשלום במזומן לתשלום באמצעות שיקים הייתה מכוונת.

טענת התובעים, ששיקים על סך 36,000 ₪ שנמסרו "לביטחון" נפרעו, למרות שהוסכם שלא יופקדו, לא הוכחה ולא ניתן לקבלה. כך גם לא מצאתי ממש ביתר טענות התובעים, שנוסחו בתמציתיות רבה ובצורה טלגרפית בסיכום טענותיהם.

לאור כל האמור נמצא, שהתובעים חייבים לנתבעת סך כולל של 12,657 ₪, נכון ליום 24.7.2012. סכום זה נושא ריבית חודשית של 1.75%, עד לתשלום המלא בפועל.

לסכום זה יש להוסיף את ההוצאות והאגרות, ששולמו על ידי הנתבעת בתיקי ההוצאה לפועל השונים, בסך של 28,316 ₪ (סעיף 30 לתצהיר הנתבעת). המצהיר מטעם הנתבעת לא נשאל בעניין זה בחקירה הנגדית והתובעים לא התייחסו לכך בסיכום טענותיהם. מאידך, לא ניתן להוסיף לחוב התובעים את שכר הטרחה שנפסק בתיקי ההוצאה לפועל. שכן, טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת.

סוף דבר

חוב התובעים לנתבעת עומד על סך 40,973 ₪, נכון ליום 24.7.2012. לפיכך, לא ניתן להיעתר לסעדים המבוקשים בכתב התביעה. מאחר, שגם גרסת התובעים וגם גרסת הנתבעת לא התקבלו במלואם, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, 09 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: